על מה אנחנו נאבקים

הים הולך ומזדהם. השטח הציבורי שלו הולך ומצטמצם. בעלי החיים שבו הולכים ונכחדים. אנחנו נאבקים על הפסקת הזרמת ביוב ובוצת-ביוב אל מי הים שלנו. אנחנו נאבקים על הפסקת זיהום נחלים הזורמים אל הים שלנו. אנחנו נאבקים נגד תוכניות בינוי שיקחו עוד ועוד נתחים מהים שלנו. אנחנו נאבקים שבסוף יהיה פה צלול. לכולנו.

הים ואנחנו

אל הים התיכון אנחנו נמלטים מהחום הכבד של הקיץ, אליו אנחנו לוקחים את הילדים שיבלו בין החול לבין הגלים, בתוכו אנחנו אוהבים לגלות דגים, צבי ים ואלמוגים, ובו אנחנו מוצאים מגוון עצום של אפשרויות בילוי – לבד או ביחד, בשקט או בהמולה. הים הוא המרחב שלנו, הטבע שלנו, האופי שלנו, היופי שלנו. והמאבק על הים – גם הוא של כולנו.

כמה ים יש לנו

הים התיכון

הוא חלק מהותי בחיינו היומיומיים, גם אם לא מבקרים בחופיו הרבה: כ- 70% מאוכלוסיית המדינה גרה ברצועת החוף.
אבל התושבים מסתפקים במועט: מתוך 190 ק"מ של חוף, כ- 50 ק"מ סגורים מפני הציבור לצורכי נמלים, תחנות כוח, תשתיות וביטחון, ומתוך כ- 150 ק"מ הפתוחים לציבור, כ- 40 ק"מ בנויים, עוד כ- 40 ק"מ מיועדים לבנייה עירונית וב- 15 ק"מ נוספים - בינוי כפרי (קיים או מתוכנן). רק כ
– 53 ק"מ הם חוף טבעי פתוח. אורך החופים המוכרזים כחופי רחצה (עם מציל) הוא כ-17 ק"מ.
רצועת החוף של ישראל לאורך חופי הים התיכון עשירה במיוחד במגוון ערכי טבע, נוף ומורשת, שהם חלק חשוב מנכסי המדינה, ויש להם משמעות ערכית וכלכלית בתחומים רבים
. עם זאת, כתוצאה מפעילויות ושימושים של בני האדם, האדם שאינם מביאים בחשבון את ההשלכות המצטברות וההשפעות ארוכות הטווח, נתונים החוף והים לסכנת פגיעה, אובדן והרס.
בשנת 1948 היו לכל תושב בממוצע 31 ס"מ של חוף, כיום נותרו רק 2.5 ס"מ חוף לתושב.
והים עדיין מתמודד עם מוקדי זיהום ים במפרץ חיפה, במוצא השפ"דן ובשפך נחל שורק.