על מה אנחנו נאבקים

הים הולך ומזדהם. השטח הציבורי שלו הולך ומצטמצם. בעלי החיים שבו הולכים ונכחדים. אנחנו נאבקים על הפסקת הזרמת ביוב ובוצת-ביוב אל מי הים שלנו. אנחנו נאבקים על הפסקת זיהום נחלים הזורמים אל הים שלנו. אנחנו נאבקים נגד תוכניות בינוי שיקחו עוד ועוד נתחים מהים שלנו. אנחנו נאבקים שבסוף יהיה פה צלול. לכולנו.

הים ואנחנו

אל הים התיכון אנחנו נמלטים מהחום הכבד של הקיץ, אליו אנחנו לוקחים את הילדים שיבלו בין החול לבין הגלים, בתוכו אנחנו אוהבים לגלות דגים, צבי ים ואלמוגים, ובו אנחנו מוצאים מגוון עצום של אפשרויות בילוי – לבד או ביחד, בשקט או בהמולה. הים הוא המרחב שלנו, הטבע שלנו, האופי שלנו, היופי שלנו. והמאבק על הים – גם הוא של כולנו.

של מי הנחל הזה בכלל

כל הנחלים זורמים לים והים איננו מלא. אימרה זו באה להמחיש את כוחו של אלוהים, ששומר על בני האדם ולא נותן לים לעלות על גדותיו ולכסות את היבשה.
אבל מאחורי האימה "כל הנחלים זורמים לים" מסתתרת מציאות עגומה, שגם הזיהום באותם נחלים זורם לים. נחלי ישראל מזוהמים כמעט כולם, בדרגות כאלה ואחרות של זיהום. כל הזיהום הוא מעשה ידי אדם, כלומר: תושבי המדינה, רשויות המדינה, תעשייה, עיריות – כולם אחראים. הסדרת הפעילות התיירותיות במוקדים השונים, מניעת עבודות ניקוז ברוטליות, אכיפה נגד מזהמים ועוד.
ברור שאחד התנאים לשיקום נחלים בישראל הוא החזרת מקורות המים לנחל: היום מקורות המים השפירים נשאבים רובם ככולם להשקיה של שדות חקלאיים, פעולה המורידה את מפלס מי התהום ובאופן עקיף מייבשת את המעיינות והנביעות השונים המספקים מים שפירים לנחל. כל פעולת שיקום, גדולה ורחבה שתהיה, היא חסרת סיכוי אם לנחלים לא יוחזרו מקורות המים המתוקים שלהם.
העובדה שלאורך תוואי של נחל אחד יכולות להיות כמה רשויות מקומיות, והעובדה שאין גוף אחד עליון המרכז את הטיפול הסביבתי בנחלים, מבחינת רישוי תעשייה, תחבורה, תקנות הזרמת מים וניקוז שפכים, ואפשרות אכיפה על המפרים את התקנות – מקשה על העשייה הסביבתית בארץ.
היום אין בנמצא גורם פוליטי אחד האחראי לנחל כלשהו לכל אורכו – מתחילתו ועד סופו - המסוגל לייצר מדיניות סביבתית כוללת המתחילה בהבטחת מקורות מים שפירים באגן הניקוז,
"מחזירים חיים לנחלים"
בכותרת זו קיימה עמותת צלול יום עיון, שבו הציגה סקירות של העשייה הסביבתית – מהטיפול הייחודי בכל נחל ונחל, ועד לתמונה הגדולה של האופן שבו נחלים מזוהמים הופכים למפגע סביבתי המזהם בתורו את הים.
הצגנו הבנה מערכתית של הסיבות להמשך מצבם העגום של נחלי ישראל וכיצד אנו בעמותת צלול יכולים וצריכים להתמודד עם קשיים אלו ולפעול באופן הנכון והיעיל ביותר על מנת להחזיר באמת את החיים לנחלים.
אייל יפה, מרכז מנהלות הנחלים במשרד לאיכות הסביבה, הסביר את מורכבות הטיפול בנחל מרגע ההחלטה, דרך הכנת התוכניות, העברת במוסדות התכנון השונים, הקצאת הכספים, ביצוע הפרויקט בפועל והבטחת קיימותו של השיקום לאורך זמן.
צלול הציגה למשתתפים דוגמאות לפרויקטים מוצלחים בהם שוקמו נחלים כגון נחל הבשור, נחל הירקון ונחל אלכסנדר בו הציג מנחם איצ'קוביץ, ראש המוצע המקומית עמק חפר, את מורכבות העבודה המשותפת עם הרשות הפלסטינית ועם גורמי מימון בינלאומיים.
אין ספק כי נחלים מזוהמים הם בעיה ראשונית, והם חלק מהותי בגרימת הבעיה של ים מזוהם. אין ספק גם כי הקמת רשות אחת, בעלת יכולות אכיפה, היא גורם מפתח בשינוי פני הדברים ובהחזרת המים החיים אל הנחלים.