על מה אנחנו נאבקים

הים הולך ומזדהם. השטח הציבורי שלו הולך ומצטמצם. בעלי החיים שבו הולכים ונכחדים. אנחנו נאבקים על הפסקת הזרמת ביוב ובוצת-ביוב אל מי הים שלנו. אנחנו נאבקים על הפסקת זיהום נחלים הזורמים אל הים שלנו. אנחנו נאבקים נגד תוכניות בינוי שיקחו עוד ועוד נתחים מהים שלנו. אנחנו נאבקים שבסוף יהיה פה צלול. לכולנו.

הים ואנחנו

אל הים התיכון אנחנו נמלטים מהחום הכבד של הקיץ, אליו אנחנו לוקחים את הילדים שיבלו בין החול לבין הגלים, בתוכו אנחנו אוהבים לגלות דגים, צבי ים ואלמוגים, ובו אנחנו מוצאים מגוון עצום של אפשרויות בילוי – לבד או ביחד, בשקט או בהמולה. הים הוא המרחב שלנו, הטבע שלנו, האופי שלנו, היופי שלנו. והמאבק על הים – גם הוא של כולנו.

מצב הים 2009 – לתעשיות המזהמות אין שום תמריץ להפחית זיהום

כל שנה אנחנו בודקים את "מצב הים" בהקשר של פרמטרים שונים. השנה התמקדנו בקשר הכלכלי שבין הטבות המדינה למפעלי תעשייה לבין ניצול משאבי הסביבה על ידי מתן היתר לפליטת מזהמים.
זיהום ים וזיהום נחלים פוגעים באופן ישיר בבריאותם של אלה הבאים איתם במגע -כל מי ששוחה, גולש, מתרחץ ומשחק להנאתו. העובדה שמפעלים מזהמים זוכים להטבות מפליגות מהמדינה הופכת למטרידה עוד יותר כאשר מלבד המחיר הסביבתי והבריאותי אותו משלם הציבור, קיים גם מחיר כלכלי בדמות הפניית כספי ציבור ומשלמי המיסים לטובת חיזוק התעשייה: עובדה הגורמת לציבור לשלם מחיר כפול, למעשה.
המדיניות העכשווית, שכוללת מתן הטבות למפעלים תעשייתיים אשר מזרימים את שפכיהם אל הים, מספקת תמריצים לניהול כושל של משאבים ימיים וחופיים. זאת משום שמפעלי תעשייה אשר משקיעים את מיטב מרצם וכספם לטובת שיפור איכות השפכים המוזרמים על ידם אל הים זוכים לאותן הטבות בדיוק כמו המפעלים שבקושי משקיעים משאבים בצמצום הזיהום – עובדה אבסורדית ומגוחכת.
מנגנון אבסורדי זה גורם למפעלים בעלי מודעות סביבתית לצמצם את ההשקעה שלהם בהפחתת הזיהום, ולמפעלים שלא השקיעו כלום בהפחתת הזיהום – להמשיך ולהימנע מהשקעה בעניין, משום שממילא אין על כך שום תגמול.
מדינת ישראל מקצה מידי שנה לגורמי התעשייה השונים מאות מיליוני שקלים כמענקים, לצד הטבות בשווי של מאות מיליוני שקלים. המענקים ניתנים כנגד התחייבות לפיתוח ולייצור מוצרים אשר יובילו לגידול בהכנסות המדינה ובגידול בתל"ג. כמו כן ניתנות הטבות כגון פטור והקלות ממיסים, הלוואות בריביות אטרקטיביות וכד' לשם עידוד התעשיינים להשקיע מכספם במדינת ישראל. הגורמים האמונים על מתן ההטבות מקפידים להבהיר בפרסומיהם כי קיימים תנאי סף לקבלת ההטבות - כגון התחייבות לשמירה על חוקי העבודה ורווחת העובד. עם זאת, אין בנמצא התייחסות ראויה להימנעות מזיהום סביבתי.
המסקנה היא כי במדינת ישראל קיימת זכות ראשונים למפעלי התעשייה על פני משאבים ציבוריים – הן פיננסיים והן סביבתיים - וזאת על חשבון זכותו של הציבור ועל חשבון בריאותו, ותוך התעלמות מהחוק. בנוסף, לא השכילה מדינת ישראל לפעול ליצירת מנגנון ברור שמיטיב דווקא עם מפעלים שהוכיחו אחריות סביבתית אמיתית לעומת מפעלים שהאחריות הסביבתית מהם והלאה.

62 שנות ים

בואו לבחור את הים כנושא המרכזי ליום העצמאות.
בקרוב תפרסם הממשלה מודעות ובהן ייקרא הציבור להציע באמצעות האינטרנט את הנושא המרכזי ליום העצמאות ה- 62 של מדינת ישראל. ההצעות יועברו אל ועדה ציבורית בראשות מנהלת מרכז ההסברה חנה הכהן.
הועדה תבחר את עשרים הנושאים המוצלחים ביותר לטעמה וזו תחזיר את ההכרעה לידי הציבור - שיבחר את הנושא באמצעות אתר האינטרנט של הממשלה. בהתאם לאופי הנושא ייקרא הציבור בהמשך להציע את רשימת מדליקי המשואות. הרשימה הסופית תיקבע על ידי הועדה הציבורית בראשות הכהן.
הרעיון להציע את הים כנושא לחגיגות יו העצמאות הוא של רוני שדה, חוקר באוניברסיטת חיפה, צולל ותיק ואיש-ים מובהק. לדבריו לנושא המרכזי של יום העצמאות יש חשיבות לאומית משום שהוא נותן ביטוי לאירועים היסטוריים של עם ישראל ומדינת ישראל ומייצג מטרות וערכים עקרוניים בחיי החברה בישראל.
כמדינה צעירה השוכנת לחוף ימים אשר שורשיה נטועים עמוק בהיסטוריה האנושית ראוי להציע את "הים בישראל" כנושא המרכזי: ישראל נבנתהPicture 030 מהים וממשיכה כך עד היום. מארזי הלבנון שעשו דרכם אל ימה של יפו ומשם אל בית המקדש ועד גלי העליות ומאמצי ההעפלה הכבירים  מכל קצוות תבל, מנמלים ומרינות שוקקי חיים ומסחר ועד גילוי שדות גז אדירים מול חיפה, נדמה שאין תחום אשר לים אין בו תרומה סגולית כה ניכרת: בכלכלה, בביטחון, באיכות הסביבה, במחקר, במדע ובתיירות. אין עוד נושא שהאופקים בו רחבים כל כך להגשמה לאומית ואישית. לחלוציות ומצוינות. הזמן הוא נכון להפנות את המבט מערבה - הימה.
אני פונה אליכם בבקשה להעביר את המסר לחברים ומכרים ולהביע את תמיכתכם בכל דרך שתמצאו כדי להעמיד השנה את "הים בישראל" במרכז האירועים לשנת העצמאות ה-62 למדינת ישראל.
דן אשכנזי, מנהל פורום הצלילה h2o.
לפרטים: www.h2o.org.il
dan@balu.com
תגים של Technorati:‏ ,,,,

"מה צף שם במים?"

רובנו באים לים מדי פעם בזמן חופשת הקיץ, אבל לא מודעים למה שמתחולל בים גם בעונות השנה האחרות.
אבל שחקן אחד (עופר שכטר), מוזיקאי אחד (שלומי ברכה), שף אחד (ירון קסטנבאום), גולש מקצועי אחד (יוני קליין) וגולשת מקצועית אחת (רניינא), יודעים מצוין מה קורה בים כשאנחנו לא שם. כי הם גולשים בים שנים ארוכות, חיים את הים, נושמים אותו ומרגישים אותו כל השנה. והם רוצים שכולם יידעו מה שקורה במי הים שלנו, כשאנחנו לא שמים לב.


הגולשים הללו השתתפו בסרטון וידיאו קצר שצילמנו, ובו הם מספרים על חוויותיהם מגלישה בים לאורך כל השנה, לאורך שנים רבות. הסרטון, בכותרת "מה צף שם במים?" מציג מספר את סיפורם האישי של הגולשים, שמתארים את החוויה הצורמת במיוחד של גלישה בים מזוהם ובילוי בחופים מלוכלכים. את הסרטון הפקנו בעזרת חברת "בילבונג", שתומכת בנו בפעילויות שלנו למען ים נקי.
צביקה פורר, פעיל "צלול" מתנדב, וגולש, מספר על הפקת הסרטון:
למה בחרתם לשתף גולשים?
פנינו לגולשים בגלל שהם "אנשים שלנו" – הם חיים את הים וכואבים את מה שקורה לים. הם גם שמים לב לשינויים במצב הים, וחווים אותו גם בחורף, וגם מחוץ לימי החופש הגדול. ולמרבה הצער, הם נפגעים מהזיהומים והלכלוך שבו.
בנוסף, גלישה זה ספורט שתואם את הערכים שלנו, כי הוא לא מזהם, לא יקר, לא נדרשים פה ג'יפים ולא מקלקלים את הטבע.
רצינו להגיד שהים הוא כאן, לכולם, בשביל כולם כל הזמן, והוא משפיע עלינו – על מי שגולש, מי שמטייל בו, מי אוהב אותו. הים גם משפיע על הסביבה שלנו, על איך שאנחנו נראים ואיך שאנחנו מרגישים.
למה בילבונג?
פנינו לבילבונג כי הם ספונסרים של העמותה ותומכים בנו בפעילויות שלנו, גם בכסף וגם בעזרה בפעילויות כמו מבצעי ניקיון חופים, ובתרומות של מוצרים ובגדים. בילבונג מימנו את הפקת הסרט, והפגישו אותנו עם הגולשים.
איך היו הצילומים?
זה היה יום אחד ארוך וכיפי, שבו צילמנו שישה משתתפים, כל אחד התיישב עם המראיינת וענה על שאלות, בלי תסריט ובלח הגדרות מראש של מה הוא יגיד. הגענו בשמונה בבוקר לחוף טופסי, וחיכינו קצת לשמש שתיתן אור טוב. כל אחד מהגולשים הביא את הזוית שלו ואת החוויות האישיות שלו והם היו מאוד נכונים להשתתף ולהיחשף בלי שום תמורה למעט המטרה של עתיד יותר נקי לים שלנו.

כמה נתונים שעולים מהתחקיר של צלול לקראת צילומי הסרטון:
1. מדי שנה מוזרמים אל חופי ישראל כ-100 מיליון מ"ק שפכים עירוניים ותעשייתיים לחופי ישראל, מתוכם כ- 5 מיליון מ"ק בוצה המגיעה מהשפד"ן.
2.  בשנתיים האחרונות נסגרו חופי ישראל למעלה ממאה פעמים בשל זיהום במי ביוב. 
3.  מטר מעוקב של שפכים עירוניים המוזרם לים עשוי להכיל מיליוני וירוסים וחיידקים, העלולים לגרום למחלות כמו דלקות אוזניים, עיניים, דלקות בדרכי הנשימה ומחלות מעיים.  
4.  70% מהפסולת המושארת בחופי הים היא  מסוג פלסטיק. משך זמן ההתכלות של שקית פלסטיק בים הוא כ-400-500 שנה!!!
5. השארת הפסולת בחוף הים היא עבירה על חוק הניקיון שהקנס עליה הוא 750 ₪.